תקן ישראלי 1205 חלק 2 – מתקני תברואה: מערכת הנקזים (דלוחים ושפכים)

הסבר פשוט, קצר וקל להבנה

כל בית, משרד או בניין בישראל מחובר למערכת מורכבת של צינורות נסתרים מהעין, שתפקידם לפנות באופן יעיל ובטוח את המים המשומשים שלנו – מהמקלחת, מהכיור במטבח, ממכונת הכביסה ומהשירותים. מערכת זו, המכונה מערכת נקזים, היא עורק חיים חיוני לתפקוד התקין של המבנה ולשמירה על בריאות הדיירים. כדי להבטיח שהמערכת הזו תעבוד ללא תקלות, ריחות רעים או סתימות למשך שנים רבות, קיים בישראל תקן רשמי ומחייב: תקן 1205 חלק 2. במילים פשוטות, התקן הזה הוא ספר ההוראות המדויק לכל מי שמתכנן ומתקין צנרת ביוב וניקוז. הוא מגדיר כל פרט ופרט: מאיזה חומר יהיו עשויים הצינורות, מה יהיה הקוטר שלהם, באיזה שיפוע יש להתקין אותם כדי שהמים יזרמו בכוח הכבידה, ואיך למנוע מריחות לא נעימים לחדור לחלל הבית. הקפדה על כללי התקן אינה המלצה, אלא חובה חוקית שמטרתה להבטיח לכם שקט נפשי, למנוע נזקים יקרים בעתיד ולהגן על בריאות הציבור והסביבה.

מהות תקן 1205 חלק 2 וחשיבותו: מעבר לצינור בקיר

תקן ישראלי 1205, על כל חלקיו, מהווה את הקוד הישראלי למתקני תברואה ובנייה (קוד אינסטלציה). חלק 2 של התקן מתמקד באופן ספציפי במערכות הניקוז בתוך גבולות המגרש – כלומר, כל הצנרת מרגע יציאתה מהמכשיר הסניטרי (כיור, אסלה) ועד לנקודת החיבור לשוחת הביוב הראשונה בחצר, ומשם אל מערכת הביוב העירונית. חשיבותו נובעת מההבנה שמערכת נקזים לקויה אינה רק מטרד, אלא סכנה תברואתית ממשית. היא עלולה לגרום להצפות של מי שפכים בתוך הבית, לחדירת גזים רעילים ומסוכנים לחללי המגורים, ולהוות מוקד להתפתחות חיידקים ומזיקים.

התקן חל על כל סוגי המבנים, מבתים צמודי קרקע ועד מגדלי מגורים ומבני ציבור. מטרותיו העיקריות הן:

  • הגנה על בריאות הציבור: פינוי מהיר והיגייני של שפכים ודלוחים, ומניעת מגע איתם.
  • נוחות המשתמש: הבטחת מערכת שקטה, נטולת ריחות וסתימות.
  • שמירה על המבנה: מניעת נזקי רטיבות, קורוזיה והרס הנגרמים כתוצאה מכשלים בצנרת.
  • הגנה על הסביבה: מניעת דליפות ביוב העלולות לזהם את הקרקע ומי התהום.

הקפדה על התקן בשלב התכנון והביצוע היא ההשקעה החכמה ביותר למניעת תקלות יקרות ומורכבות בעתיד. תיקון של צנרת ביוב לאחר ריצוף וחיפוי הוא פרויקט מורכב, מלכלך ויקר לאין שיעור מאשר ביצוע נכון מלכתחילה.

המרכיבים המרכזיים של מערכת נקזים תקנית

מערכת נקזים היא הרבה יותר מסך הצינורות שלה. היא מכלול של רכיבים שכל אחד מהם חייב להיות מתוכנן ומותקן בדייקנות. התקן מפרט דרישות מחמירות לכל אחד מהמרכיבים הבאים:

צנרת דלוחים ושפכים: העורקים הראשיים של המערכת

התקן מבחין בין שני סוגי נוזלים במערכת:

  1. דלוחים (Greywater): מים משומשים שמקורם בכיורים, מקלחות, אמבטיות ומכונות כביסה. הם מכילים בעיקר סבון, שומנים ולכלוך קל.
  2. שפכים (Blackwater): מים המגיעים מהאסלות, המכילים הפרשות אנושיות ופסולת מוצקה.

כל צנרת הבית מתנקזת בסופו של דבר לצינור משותף המוביל את כלל השפכים אל מחוץ למבנה. התקן מגדיר את סוגי החומרים המותרים לשימוש (כגון PVC, פוליפרופילן – PP), את עמידותם הנדרשת בטמפרטורה ובכימיקלים ואת אופן החיבור ביניהם, תוך הבטחת אטימות מוחלטת לאורך שנים.

קוטרי צנרת: לא גדול מדי, לא קטן מדי

אחד הנושאים הקריטיים ביותר בתכנון הוא קביעת הקוטר הנכון לכל צינור. התקן מגדיר לכל מכשיר סניטרי (קבועת שרברבות) ערך מספרי הנקרא "יחידת ספיקה" (Fixture Unit), המבטא את העומס שהוא יוצר על המערכת. קוטר הצינור נקבע לפי סך יחידות הספיקה שהוא מנקז. צינור צר מדי יוביל לסתימות תכופות, בעוד שצינור רחב מדי עלול למנוע "שטיפה עצמית" – מצב שבו מהירות הזרימה אינה מספיקה כדי לסחוף את הפסולת המוצקה, מה שגורם לשקיעתה ולהיווצרות סתימות לאורך זמן.

טבלת קטרי צנרת מינימליים לדוגמה:

קבועת שרברבות (מכשיר) קוטר צינור מינימלי (מ"מ / צול)
כיור רחצה / כיור מטבח 50 מ"מ ("2)
מקלחת / אמבטיה 50 מ"מ ("2)
אסלה 110 מ"מ ("4)
מכונת כביסה / מדיח כלים 50 מ"מ ("2)
צינור אנכי (קולטן) בבניין מגורים 110 מ"מ ("4)

שיפועים: כוח המשיכה בשירות הביוב

מערכת הנקזים פועלת על עיקרון פשוט: כוח הכבידה. כדי שהמים והפסולת יזרמו באופן רציף וחלק לכיוון הביוב הראשי, יש להתקין את הצינורות האופקיים בשיפוע מדויק. התקן קובע שיפועים מינימליים, הנמדדים באחוזים (סנטימטר של ירידה לכל מטר אורך). שיפוע מתון מדי יגרום לשקיעת מוצקים וסתימות, ושיפוע תלול מדי עלול לגרום למים לזרום מהר יותר מהמוצקים, ולהשאיר אותם מאחור. השיפוע המינימלי הסטנדרטי לרוב הצינורות הוא בין 1% ל-2%, בהתאם לקוטר הצינור.

טבלת שיפועים מינימליים לפי קוטר:

קוטר צינור (מ"מ) שיפוע מינימלי מומלץ
50-75 2%
110 1.5% – 2%
160 ומעלה 1%

מערכת האוורור (ונטות): הנשימה של צנרת הביוב

זהו אולי הרכיב הפחות מוכר אך החשוב ביותר למניעת ריחות רעים. כאשר כמות גדולה של מים זורמת בצינור (למשל, בהדחת האסלה), נוצר תת-לחץ (ואקום) מאחורי גל המים. ללא מערכת אוורור, ואקום זה "ישאב" את המים ממחסומי הריח (הסיפונים) של הכיורים והמקלחות הסמוכים. סיפון ריק מהווה דלת פתוחה לגזים מצחינים ומסוכנים ממערכת הביוב לחדור ישירות לביתכם. מערכת האוורור, המורכבת מצינורות המחוברים לצנרת הביוב ועולים עד מעל לגג הבניין, עושה שני דברים חיוניים:

  1. משווה לחצים: היא מאפשרת כניסת אוויר למערכת ומונעת יצירת ואקום.
  2. משחררת גזים: היא מאפשרת לגזי הביוב להשתחרר לאטמוספירה בגובה, הרחק מחלונות ומפתחי אוורור.

תקן 1205 מגדיר במדויק את קוטרי צינורות האוורור, את מיקומם ואת אופן חיבורם למערכת הראשית.

מחסומי ריח (סיפונים): השומר בכניסה לבית

כל מכשיר סניטרי בבית, למעט אסלות (שבהן המחסום מובנה), חייב להיות מחובר למערכת הניקוז דרך מחסום ריח, המוכר כ"סיפון". הסיפון הוא קטע צינור מכופף בצורת U או S, שתמיד נשאר בו "פקק" של מים. מים אלו יוצרים מחסום פיזי שמונע מריחות וגזים ממערכת הביוב לעלות דרך פתח הניקוז אל החדר. התקן דורש התקנת סיפון תקני, נגיש לניקוי, בכל נקודת קצה.

נקודות קריטיות בתכנון וביצוע לפי תקן 1205

מניעת זרימה חוזרת: הגנה מפני הצפות ביוב

במקרים של סתימה במערכת הביוב העירונית או בזמן גשמים עזים, לחץ המים במערכת הציבורית עלול לגרום לזרימת ביוב בכיוון ההפוך – בחזרה אל תוך הבית. הדבר מסוכן במיוחד בקומות נמוכות, מרתפים ומקלטים. התקן מחייב התקנת אמצעים למניעת זרימה חוזרת, כגון שסתום אל-חוזר, במקומות המועדים לפורענות. שסתום זה מאפשר זרימה רק בכיוון אחד (החוצה מהבית) וננעל אוטומטית במקרה של זרימה הפוכה.

נקודות ביקורת וניקוי (קופסאות ביקורת)

אף מערכת אינה חסינה לחלוטין מסתימות. כדי לאפשר גישה נוחה לצורך תחזוקה, פתיחת סתימות וצילום קווי ביוב, התקן מחייב התקנת פתחי ניקוי וקופסאות ביקורת במיקומים אסטרטגיים: במעברים בין צנרת אופקית לאנכית, בשינויי כיוון חדים, ובמרחקים קבועים לאורך קווים ארוכים וישרים.

ניקוז מי גשם (נגר עילי)

התקן עוסק גם בפינוי מי גשם (נגר) מגגות וחצרות. הכלל החשוב ביותר כאן הוא איסור מוחלט על חיבור מערכת ניקוז מי גשם למערכת הביוב הסניטרית. מערכות הביוב העירוניות ומכוני טיהור השפכים אינם מתוכננים להתמודד עם כמויות המים האדירות של סופת גשם. חיבור כזה גורם לעומס יתר, להצפות ביוב ברחובות ובבתים, ולשיבוש פעולתם של מתקני הטיהור. יש לתכנן מערכת נפרדת לחלוטין למי הגשם, המובילה אותם אל מערכת הניקוז העירונית, לבורות חלחול או להשקיה, בהתאם לתקנות המקומיות.

תהליך הפיקוח והבדיקות הנדרשות

כדי להבטיח עמידה בדרישות תקן 1205, נדרש פיקוח צמוד של מפקח בניה או יועץ אינסטלציה מוסמך. תפקידו של המפקח הוא לוודא שהתכנון תואם לתקן ושהביצוע בשטח מתבצע על פיו ללא פשרות. הבדיקות המרכזיות כוללות:

  • בדיקת חומרים ורכיבים: וידוא שימוש בצינורות ואביזרים בעלי תו תקן ישראלי.
  • בדיקת שיפועים: מדידה פיזית של שיפועי הצנרת באמצעות פלס דיגיטלי לפני כיסויים.
  • בדיקת אטימות (הצפה): לאחר השלמת המערכת ולפני כיסויה, סותמים את יציאתה וממלאים אותה במים עד לנקודה הגבוהה ביותר. המערכת צריכה להחזיק את המים ללא כל נזילה למשך זמן שנקבע בתקן.
  • בדיקה ויזואלית: וידוא של אופן החיבורים, מיקום פתחי הביקורת, התקנת מערכת האוורור ועוד.

רק לאחר מעבר מוצלח של כל הבדיקות ניתן לאשר את כיסוי הצנרת ולהמשיך בשלבי הבנייה הבאים.

שאלות נפוצות על התקן

חיבור מרזב מי גשם למערכת הביוב הסניטרית אסור בהחלט על פי תקן 1205 ומהווה עבירה. הסיבה היא שמערכות הביוב ומכוני טיהור השפכים מתוכננים לקלוט כמות מדודה של שפכים ביתיים. בזמן סופת גשם, כמות המים שיורדת מהגגות היא אדירה ועלולה להציף את המערכת, לגרום לביוב לעלות על גדותיו ברחובות ובבתים סמוכים, ולשבש קשות את תהליך טיהור השפכים. יש לתכנן מערכת ניקוז נפרדת למי הגשם.
הטעויות הנפוצות ביותר כוללות שימוש בשיפועים לא נכונים, בחירת קטרים שגויים, ויתור על מערכת אוורור (ונטה) תקינה, ושימוש בזוויות של 90 מעלות במקום חיבורים מתונים יותר. תקן 1205 מונע טעויות אלו על ידי קביעת כללים ברורים ומחייבים לכל פרט: הוא מגדיר טבלאות מדויקות לשיפועים וקטרים מינימליים, מחייב התקנת מערכת אוורור לכל קולטן, ומפרט את סוגי החיבורים המותרים במעבר בין צנרת אופקית לאנכית כדי להבטיח זרימה חלקה.
ריח רע שעולה מפתח ניקוז הוא כמעט תמיד סימן לכשל במחסום הריח (הסיפון) או במערכת האוורור. לפי התקן, הסיבות הסבירות הן: 1. הסיפון התרוקן ממים – זה קורה לרוב בגלל תת-לחץ (ואקום) במערכת שנגרם מהיעדר אוורור (ונטה) תקין. הוואקום פשוט 'שואב' את המים מהסיפון. 2. הסיפון עצמו אינו תקני או מותקן בצורה לקויה. 3. סתימה חלקית בסיפון או בצנרת שגורמת להצטברות לכלוך וריקבון.
התקן מבחין בין 'דלוחים' (מים מכיורים, מקלחות, אמבטיות) לבין 'שפכים' (מים מאסלות, המכילים פסולת אורגנית מוצקה). בעבר, היו מערכות נפרדות לשניהם, אך כיום בתכנון מודרני בישראל, כל קווי הניקוז מתחברים לקו ראשי אחד שמוביל את כלל הביוב אל מחוץ למבנה. ההבחנה עדיין חשובה לצורך חישוב עומסים (יחידות ספיקה) וקביעת קטרים. לדוגמה, צינור המנקז אסלה (שפכים) דורש קוטר גדול משמעותית מצינור המנקז כיור בלבד (דלוחים).
הדרך הבטוחה ביותר היא לשכור מפקח בנייה או יועץ אינסטלציה מטעמכם, שאינו תלוי בקבלן המבצע. תפקידו הוא לבדוק את תוכניות האינסטלציה ולוודא שהן תואמות לתקן, ולאחר מכן לפקח על הביצוע בשטח. הוא יבצע בדיקות קריטיות כמו בדיקת שיפועים ובדיקת הצפה לפני כיסוי הצנרת. אל תהססו לבקש מהקבלן לראות את תוכניות האינסטלציה ולשאול שאלות לגבי מערכת האוורור, פתחי הביקורת והחומרים בהם הוא משתמש.

נסכם...

מערכת נקזים המתוכננת ומבוצעת על פי הוראותיו המחמירות של תקן ישראלי 1205 חלק 2 היא ערובה לשקט נפשי, לבריאות ולשמירה על ערך הנכס שלכם לאורך שנים. התקן אינו המלצה אלא תנאי הכרחי למערכת שתפעל ביעילות, ללא סתימות, נזילות וריחות רעים. התעקשות על עבודה לפי התקן וליווי של פיקוח מקצועי ובלתי תלוי הם הצעדים החשובים ביותר שתוכלו לעשות כדי להבטיח שהתשתית החשובה והנסתרת ביותר בביתכם תשרת אתכם נאמנה.
תמונה של שלומי עטון

שלומי עטון

שלומי עטון, קבלן רשום עם ניסיון של מעל 30 שנה בענף הבנייה, האינסטלציה ונזקי צנרת, מציע שירותי פיקוח ובקרת איכות מקיפים. העסק מתמקד בפיקוח ביצוע, בקרת איכות ביצוע, ופיקוח על נזקי צנרת, לצד שירותי ייעוץ למערכות צנרת וביוב.

תקנים נוספים שכדאי להכיר